פסק-דין חלקי בתיק בג"ץ 3368/10

השופטת ע' ארבל:

           עניינן של העתירות שלפנינו, שהדיון בהן אוחד, בשאלה מדוע לא יקוצרו תקופות המעצר הקבועות בתחיקת הביטחון באזור יהודה ושומרון, ובכלל זה, בצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס. 1651), התש"ע-2009 (להלן: הצו בדבר הוראות ביטחון או הצו), שנכנס לתוקף ביום 2.5.2010. במסגרת העתירות התבקש בית משפט זה לקבוע תקופות מעצר קצרות יותר מאלו הקבועות בצו בדבר הוראות ביטחון כנדרש על פי המשפט הבינלאומי ובאופן התואם את תקופות המעצר הנוהגות בישראל.

רקע

1.        העותר 1 בבג"ץ 3368/10 הוא המשרד לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, אליו משתייכים מרבית העצורים על פי תחיקת הביטחון, והוא דואג לרווחתם ולמשפחותיהם, לייצוגם המשפטי ומעסיק עורכי-דין חברי לשכת עורכי-הדין הפלסטינית והישראלית. העותרים 4-2 הם עורכי-דין המייצגים מטעם המשרד לענייני אסירים חשודים העצורים על פי תחיקת הביטחון. העותרים בבג"ץ 4057/10 הם האגודה לזכויות האזרח בישראל, "יש דין" - ארגון מתנדבים לזכויות אדם והוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.

2.        העותרים הגישו עתירותיהם נוכח המציאות המשפטית שהייתה קיימת בעת הגשת העתירות לפיה הדין החל על אזרחים ישראלים באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור) שונה מהדין החל על פלסטינים באזור. במסגרת העתירות ביקשו העותרים כאמור, לקצר את תקופות המעצר הקבועות בצו בדבר הוראות ביטחון באופן שיושוו לתקופות החלות על אזרחים ישראלים באזור ובאופן התואם את תקופות המעצר הנוהגות בישראל.

הדין שהיה קיים בעת הגשת העתירות

3.        תקופת מעצר ימים ותקופת המעצר עד תום ההליכים מעוגנת בסימן ג' לפרק ג' בצו בדבר הוראות ביטחון שעניינו מעצר ושחרור עצורים פלסטינים באזור. סעיפים 31 ו-32 לצו בדבר הוראות ביטחון קבעו לעניין מעצר לפני ביקורת שיפוטית כי:

"31. (א) חייל רשאי לעצור, ללא פקודת מעצר, כל אדם העובר על הוראות צו זה או שיש במקום לחשוד בו שעבר עבירה על צו זה.

(ב) מי שנעצר על פי סעיף קטן (א) יועבר בהקדם האפשרי לתחנת משטרה או למקום מעצר שנקבע לפי צו זה.

(ג) מי שנעצר על פי סעיף קטן (א), יש לקבל עליו פקודת מעצר בתוך זמן סביר; לא ניתנה פקודת מעצר בתוך 96 שעות מעת מעצרו - ישוחרר.

(ד) מפקד כוחות צה"ל באזור רשאי להסמיך כל אדם להורות על שחרורו של מי שנעצר לפי סעיף קטן (א), ובלבד שלא הוצאה נגד אותו עצור פקודת מעצר לפי הוראות סימן זה.

32. (א) קצין משטרה, אשר יש לו יסוד סביר להניח, כי אדם עבר על הוראות צו זה או אשר נוכח לדעת שחומר החקירה שנאסף נגד מי שנעצר כאמור בסעיף קטן 31(א) מחייב להמשיך ולהחזיקו במעצר, מוסמך לתת פקודת מעצר בכתב לתקופה שלא תעלה על שמונה ימים מעת מעצרו.

(ב) ניתנה פקודת מעצר כאמור לתקופה קצרה משמונה ימים מעת מעצרו, רשאי קצין משטרה להאריכה בכתב מזמן לזמן, ובלבד שכל תקופות המעצר גם יחד לא יעלו על שמונה ימים מעת מעצרו".

           בנוגע להארכת מעצר בטרם הגשת כתב אישום נקבע בסעיפים 37 ו-38 לצו בדבר הוראות ביטחון כי:

"37. שופט מוסמך לתת פקודת מעצר ולחזור ולהאריך את משך ההחזקה במעצר, ובלבד שפקודת המעצר או הארכת המעצר לא תהיה לתקופה העולה על שלושים ימים בכל פעם, וכן שכל תקופות המעצר לפי פיסקה זו לא יעלו על תשעים ימים.

38. שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים רשאי, לבקשת היועץ המשפטי של האזור, לצוות על הארכת מעצרו של מי שנעצר לפי סעיף 37 או על מעצרו מחדש, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים; ניתנה פקודת מעצר כאמור לתקופה קצרה משלושה חודשים, רשאי שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים להאריכה מזמן לזמן, ובלבד שכל תקופות המעצר לפי פסקה זו לא יעלו על שלושה חודשים".

           אשר לתקופת המעצר עד תום ההליכים מורה סעיף 44 לצו בדבר הוראות ביטחון כי:

"44. נאשם, שלאחר הגשת כתב אישום נגדו, היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטברת לכדי שנתיים, ומשפטו בערכאה הראשונה לא נגמר בהכרעת דין, יובא עניינו לפני שופט של בית המשפט הצבאי לערעורים.

השופט ידון בעניינו של הנאשם ויורה על שחרורו, בתנאים או ללא כל תנאי, אלא אם כן סבר השופט, כי נסיבות העניין, לרבות חומרת העבירה המיוחסת לנאשם, מסוכנותו, החשש להימלטותו מן הדין והגורמים להתמשכות ההליכים, אינן מצדיקות את שחרורו.